בקצרה,
מרולה הוא עץ יליד באזורי דרום אפריקה, הנושא פירות בר עם יישומים שונים. הוא שייך למשפחת המנגו/קשיו/פיסטוק. לכל חלק בעץ, מעלים, קליפות עץ, עץ, שורשים ופירות, יש כמות גבוהה של תכונות תזונתיות - ויטמינים, מינרלים ותרכובות פנוליות. פרי המרולה עשיר בויטמין C, ולתמציות שלו תכונות נוגדות חמצון, אנטיבקטריאליות, אנטי פטרייתיות, עפיצות, נוגדות פרכוסים, אנטי היפרגליקמיה, אנטי דלקתית ואנטי-אטרוגנית. הפרי נצרך טרי או מעובד. הפרי מכיל כמויות נכבדות של סיבים תזונתיים, חלבון, ויטמינים (A, B, C, E וקרוטן), מינרלים (אשלגן, מגנזיום וסידן), חומצות אמינו וחומצות שומן. המעמדות המבניים העיקריים של פרי המרולה כוללים פוליפנולים, פלבנואידים, טאנינים מעובים ופוליסכרידים (פקטין), רכיבים אלו יכולים למנוע מחלות כרוניות וניוון. פרי המרולה הוא מזון פונקציונלי בגלל מרכיביו בעלי תכונות מועילות לבריאות ומניעת מחלות. בנוסף, לפרי יש רמות גבוהות של פעילות נוגדת חמצון בהשוואה לרוב פירות המאכל האחרים.
ועוד קצת:
-
עץ המרולה
עץ המרולה (Sclerocarya birrea) שייך למשפחת המנגו/קשיו/פיסטוק וגדל בר בעיקר בחלק הדרומי של אפריקה, שם הוא ממלא תפקיד חיוני כמקור תזונה והכנסה. העץ הוא עץ חד-גזעי בעל כתר רחב ויכול לצמוח עד 18 מטר בגובה נמוך עד ממוצע (עד 1000 מ') ובחורשות פתוחות. הפירות מבשילים בסוף הקיץ ובעלי קליפה צהובה-בהירה (אקסוקרפ) עם בשר לבן (מזוקרפ). הם נופלים לאדמה כשהם בוסרים וצבעם ירוק ואז מבשילים לצבע צהוב. הפירות הם זרעים עם זרעים עטופים בתוך האנדוקרפ שלהם. הם עסיסיים וטארטים עם טעם חזק וייחודי. בפנים אבן עבה בגודל אגוז (אנדוקרפ). כשהן יבשות, אבנים אלו חושפות 1-4 זרעים על ידי שפיכת פקקים עגולים קטנים בקצה אחד. הזרעים בעלי טעם אגוזי עדין והם מבוקשים במיוחד על ידי מכרסמים קטנים וציפורים שיודעות לכרסם בדיוק היכן נמצאים הפקק. העצים הם דו-ביתיים (עצים זכרים ונקבות) ונשירים (עלים נשירים בחורף). עצי זכר מייצרים פרחים זכריים מרובים. במקרים נדירים, פרח זכר יכול ליצור גינואציום, להפוך אותו לדו מיני. לעצי נקבה יש פרחים נקביים שגדלים בנפרד על עמוד העץ שלהם ובסופו של דבר הופכים לפרי המרולה אם הם מופרים.
-
פרי המרולה
הפירות אכילים ועתירים מאוד בויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. בגודל שזיף עם כיור צהוב עבה כשהוא בשל, הבשר נצמד לאבן האנדוקרפ והוא סיבי ועסיסי מאוד. לפרי טעם אננס טרופי ייחודי, בשל בדרך כלל בסוף הקיץ ותחילת הסתיו. תכולת ויטמין C משכה את תשומת הלב הגדולה ביותר מבין מגוון רחב של חומרים מזינים בעיסת מרולה. יש לו, בממוצע, פי ארבעה ויטמין C מתפוז עם עד 260 מ"ג ל-100 גרם. בפרי יש כמויות קטנות של ויטמינים אחרים כמו תיאמין, ריבופלבין וחומצה ניקוטינית. זה 85% לחות ו-14% פחמימות, בעיקר סוכרוז. הרכב המינרלים של הפרי מראה ריכוזים גבוהים של אשלגן, סידן ומגנזיום. הריח של מיץ מרולה הושווה גם לאננס, אך גם זה נובע רק בחלקו ממרכיבים נדיפים משלימים כמו אתיל אצטט, בנזלדהיד ולינלול.
-
הזרע והשמן של מרולה
זרע המרולה הוא אגוז טעים עשיר באשלגן, חלבונים, חומצות אמינו כמו לאוצין ומתיונין המכיל גופרית, וציסטאין עם דומיננטיות של חומצה גלוטמית וארגינין, מה שמביא אותו ל"מצב מזון-על". מבחינת שומנים והרכב חומצות שומן, זרע המרולה נמצא מכיל 85.24% חומצות שומן חד בלתי רוויות (MUFAs) ו-14.76% רוויות (SFAs), ללא חומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFAs) ולא טרנס (TFAs). כל ה-MUFAs מורכבים מחומצות אולאית (OA), חומצת שומן פחות רגישה לחמצון ביחס ל-PUFAs, בעוד שה-SFAs היו רק חומצות פלמיטיות (9.65%) וסטאריות (5.11%).
שמן מרולה - שמן מרולה נספג במהירות בעור ומשאיר אחריו זכר קל של שמן. בגלל זה, זה בטוח ללבוש ומותיר את הידיים בתחושה נטולת שמן ולא שומנית.
בשל הספיגה המהירה, שמן מרולה הוא קרם לחות מגן מצוין למריחה לפני הנחת האיפור. ניתן להשתמש בו בבוקר כקרם לחות ובלילה להסרת איפור והזנת העור.